<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק שני סימן ל"ז</h1>
<h2>דף כ:</h2>
אדרת מצאה, [לשון הפייט]. ממצרים יצאת גפן אדרת לישר' שנקראו גפן שנ' בתהילות [תהלים פ'] גפן ממצרים תסיע. אשכלותיה שפרו, אילו תלמידי חכמים, ורוב עליה, אילו עמי הארץ. דהכי אית' בגיד הנשה [חולין צ"ב ע"א] אמ' ריש לקיש אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אילו בעלי בתים, אשכולות שבה אילו תלמידי חכמים (מגינים), עלין שבה אילו עמי הארץ, קנקנות שבה אילו ריקנין שבישר'. ופי' בפיוט רוב עליה באגד דיבוקים יתכפרו, כלומ' תלמידי חכמים מגינים על עמי הארץ. וגם ממצרים לא יצאו אלא תלמידי חכמי'. ולשו' רש"י בגיד הנשה, עלין שבגפן סובלין את הרוח ומגינין על אשכולות כך עמי הארץ חורשין וזורעין וקוצרין מה שתלמידי חכמים אוכלין. פ"א באגד דובקים של עמי הארץ יתכפרו תלמידי חכמים דאמ' בפ"ק דכריתות [ו' ע"ב] אמר ר' שמע' חסידא כל תענית שאין בה פושעי ישר' אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכת' עם סממני הקטרת. וטעמו של דבר שלא יאמרו נפריש ממנו רשעים ואח"כ נתענה. לכך י"ב סממנים כנגד י"ב שבטים עם מעלה עשן. והר' אלע' ז"ל, הא דאמרי' כל תענית שאין בה פושעי ישר' ששבו בתשובה. ובעיני לא ישרו דבריו שהרי מחלבנ' למדו רבותי', ואם עשה תשובה הרי הוא כצדיק גמור ואינו כחלבנה, אלא ודאי אפי' לא עשה תשובה וטעמ' של דבר כאשר כתוב למעלה ואמ' בפ"ק דקדושין [כ' ע"ב] ובר' גמר' (דפ"ק) [דפ"ט] דערכין [ל' ע"ב] תנא דבי ר' ישמעא' הואיל והלך זה ונעשה כומר לע"ז אדחה אבן אחר הנופל ת"ל גאולה תהיה לו [ויקרא כ"ה]. ובספר הכבוד י"ב כנגד י"ב נפש האמורים באמור אל הכהנים [שם כ"ד] לבד מנפש בהמה. ולר' נתן [כריתות ו' ע"א] (והנפש למעלה מכולם ועם מעלה עשן) [שמוסיף כיפת הירדן] י"ג, כנגד י"ג האמורי' באחרי מות, ומלא חפניו כנגד הנשמה הממלאה את הגוף. אביי אמ' מהכא ואגודתו על ארץ יסדה [שם ו' ע"ב] וכן בהקומץ רבה [מנחות כ"ז ע"א] וכן ישר' בהרצאה וכו' פי' כשהן מתענין אין נענין עד שיהיו כולם באגודה אחת צדיקים ורשעים דומיא דועשין פירות ואין עושין פירות בזמן שאגודתו יחד אז יסדה, לשו' קונ'. והפייט שעשה באגד דיבוקים כאביי דיליף מאגודתו על ארץ יסדה. והראשון עיקר.
